קסם, מנטליזם ואמנות חושים — מי שייך למה?

תחשבו על זה כמו עץ משפחה. בשורש נמצא הקסם — תחום עמוק ועתיק, עם ספרות מקצועית של מאות שנים, טכניקות שעוברות מדור לדור, וקהילה עולמית של אנשים שמקדישים את חייהם לשאלה אחת: איך גורמים לבן אדם לחוות את הבלתי אפשרי.

מהשורש הזה צומחים כל הענפים: הקוסם שמופיע ביום הולדת של ילדים, אמן הקלוז-אפ שעושה ניסים עם חפיסת קלפים ממרחק נגיעה, אשף האשליות שמעלים מטוס מעל במה בלאס וגאס — והמנטליסט. כולם למדו באותו בית ספר. כולם שולטים באותם יסודות. ההבדל הוא בבחירה: איזה כלי, איזה קהל, איזו חוויה.

מנטליזם הוא הענף שבחר במוח האנושי. במקום חפצים — מחשבות. במקום העלמות — תחזיות. במקום "איך הקלף הגיע לשם?" — "רגע, איך הוא ידע מה אני חושב?"

ובישראל, דווקא הענף הזה הפך לז'אנר הכי אהוב על קהל מבוגר. יש לזה סיפור, ותכף נגיע אליו.

למה בישראל "קוסם" זה לילדים ו"אמן חושים" זה למבוגרים?

זו תופעה כמעט ייחודית לעברית: המילה "קוסם" נדדה עם השנים לכיוון ימי ההולדת — הקוסם עם הבלונים והארנב מול קהל נרגש בני שש. ואילו המופע למבוגרים, זה שבנוי על פסיכולוגיה, קריאת אנשים והשפעה — קיבל שם משלו: אמן חושים.

חשוב לדייק: זו התפתחות לשונית מקומית, לא הגדרה רשמית. בלונדון, בניו יורק ובלאס וגאס, גם המנטליסט הגדול ביותר הוא קודם כל Magician — וגאה בזה. אבל בישראל של היום, כשמחפשים מופע לאירוע של מבוגרים, המילה שמכוונת נכון היא "אמן חושים". וכשמישהו אומר "קוסם", רוב הסיכויים שהוא מדמיין משהו אחר לגמרי.

"מחשבות נסתרות", "בלתי נתפס" ו"היורש" — הרגע שבו זה קרה

לפיצול הזה יש כמעט תאריך לידה. סביב 2006 עלתה לשידור "מחשבות נסתרות" של נמרוד הראל, וזמן קצר אחריה תוכנית הפריים-טיים שלו "בלתי נתפס". ב-2007 הצטרף אורי גלר עם "היורש" — פריים-טיים במלוא מובן המילה, ואחת התוכניות המדוברות של אותה שנה.

בתוך שנתיים, מיליוני ישראלים ישבו מול המסך וראו אנשים מנחשים מחשבות, מכופפים כפיות ונכנסים לראש של המשתתפים. ההתעניינות הציבורית זינקה, המונח "אמן חושים" התקבע — ומאז הוא לא זז. מהגל ההוא צמחה סצנה שלמה של אמנים, וישראל הפכה לאחד הקהלים החמים בעולם לז'אנר.

מה באמת שונה במופע של מנטליסט?

קסם קלאסי מדהים את העיניים. מנטליזם קורה בתוך הראש שלכם.

כשקוסם מעלים מטבע, אתם יודעים שהתחכום נמצא אצלו — בידיים, באביזר, בזווית. כשמנטליסט אומר לכם את השם שחשבתם עליו, אין לאן לברוח: המחשבה הייתה שלכם. הבחירה הייתה שלכם. הזיכרון היה שלכם. הקהל הוא לא צופה מהצד — הקהל הוא הזירה שבה הכול מתרחש.

זו הסיבה שהחוויה מרגישה עמוקה יותר ואישית יותר. ממופע קסמים יוצאים ואומרים "איזה מגניב". ממופע של אמן חושים יוצאים ואומרים "אני לא ישן הלילה".

היפנוזה, שפת גוף או הסחת דעת? הכול פריצה למוח

אז איך זה נעשה? הכלים מגוונים. יש מי שעובד עם היפנוזה וסוגסטיה. יש מי שמומחה לשפת גוף ומיקרו-הבעות. יש מי שבנוי על הטעיה, הסחת דעת וזריזות ידיים מהאסכולה הקלאסית. רוב אמני החושים הטובים משלבים הכול — ולא יגלו לכם מה מאיפה.

אבל בשורה התחתונה, כל הכלים משרתים מטרה אחת: לגרום לכם לחוות את הבלתי אפשרי. אם זה קורה דרך היפנוזה, דרך פסיכולוגיה או דרך הטעיה מבריקה — זה מיינד-האקינג, כך או כך.

וכאן, ברשותכם, מילה אישית. אני גאה במילה "קוסם". היא לא מייצגת ארנבים מכובעים וטבעות משתלבות — היא מייצגת תחום לימוד עמוק, מרתק ונישתי: אמנות הפליאה. שנים של תרגול, ספרייה שלמה של ידע, ומחויבות לרגע אחד — הרגע שבו הלסת נופלת. מנטליסט הוא קוסם שבחר בזירה הכי מאתגרת שיש: התודעה של אנשים.

אז מה מזמינים לאירוע שלכם?

אם הקהל שלכם מבוגר — אירוע חברה, כנס, אירוע פרטי — אתם מחפשים אמן חושים. משם זו שאלה של פורמט: מופע במה מול קהל יושב, מופע מסתובב בין האורחים, או שילוב של שניהם.

והטיפ שלי, אחרי שנים על במות: אל תבחרו לפי הגדרה. תבחרו לפי חוויה. המופע הנכון הוא זה שישאיר את האורחים שלכם עם "לא ראיתי דבר כזה בחיים" — ועם משהו לדבר עליו הרבה אחרי שהאורות נדלקו.